וולטר גרופיוס  התחיל לפעול כאדריכל בגרמניה. בניניו הראשונים היו בתי חרשות ובתי מגורים. בשנת 1919 ייסד את הבאוהאוס, שזה בית ספר לאדריכלות שנעשה לסמל המודרניות והיה בעל השפעה מכרעת על סגנון הבניה. בבתי החרושת השתמש בקירות זכוכית שאפשרו חדירת אור ואויר. ובכך שיפר את מצב הפועלים.

סגנון האדריכלות שלו מתבטא במספר מאפיינים:
הפנים והחוץ מתמזגים. קיר הזכוכית הוא כמו קיר וילון התומך במבנה. שלד הפלדה והקירוי משמשים כהגנה מפני מזג האוויר ותוחמים שטחים. זוהי נקודת המפגש בין האדריכלות להנדסת הבנין - הבניה המודולרית.

בעצם בתקופה זו האדריכלים הפנו עורף לסגנון הבניה המסורתי. הסגנון החדש הוא הפונקצליזם. הגישה קובעת כי על הבנין להיות בעל תכלית מעשית ולהיבנות על ידי הטכניקה החדשה. גידולן המהיר של הערים- העלה את ערך הקרקע והגביר את השאיפה לרכז חנויות ומשרדיםרבים בשטח קטן. כך צמחו להם גורדי השחקים. בעקבות ההרס הרב שחוללו המלחמות החלה תנופת בניה עצומה. היה צורך בבניה מהירה וזולה. צרכים אלו סיפקה הבניה המודולרית. חזרה על יחדיות זהות, בניה טרומית (בניה טרומית משמעה- יחידות הבניה מיוצרות בבית החרושת והבניה נעשית בדרך של התאמת החלקים.) 

התחשבות בנוחיות האדם הביאה לפיתוח שיכונים, וליצירת תנאי מגורים נוחים. מדע חדש צמח בתחום ההנדסה והוא תחום תכנון ערים.

פרנק לויד רויט-הוא לא למד אדריכלות במסגרת פורמאלית, ובכל זאת הטביע את חותמו באדריכלות של המאה ה-20. הושפע מאוד מקוביות המשחק שנהג לשחק בילדותו. היו לו כמה כללים:
1) על המבנה להיות פשוט ושליו- כמו בטבע, בלי תוספות מיותרות. מספר החדרים צריך להתאים לצרכי הבנין- עליהם להיות מופרדים זה מזה ונוחים לשימוש. חדרים קטנים ונפרדים כדאי לאחד לחלל גדול וזורם עם מחיצות. יש להוסיף עיטור למבנה רק אם הוא תורם לשלמותו.
2) הבנין צריך להתאים לסביבה ולהשתלב בתוכה כאילו צמח מתוכה.
3) יש להשתמש בחומרים טבעיים.
4) על הבית להתאים לאישיות הדייר.
המפורסם יותר מכל בניניו היה מוזאון גוגנהיים בניו-יורק. המוזאון מורכב מ3 טבעות בטון ברוחב שווה שקוטרן הולך וגדל כלפי מעלה. הן נושאות טבעת בטון ברוחב כפול, שעליה נשענת כיפת זכוכית המשמשת כחלון. ייחודו של המבנה, שהוא מעוגל, בין כל בניני העיר הגבוהים והמרובעים. רייט תכנן אותו לסביבה שקטה. כל הפנים  היה צורות לוליניות. אין המבנה מתאים כל כך למוזיאון אך הביקור הוא חוויה בפני עצמה. זהו פיסול אדריכלי והקהל כאילו נע בתוך פסל.

לה קורבוזייה- אדריכל ופסל יליד שוויץ שפעל בעיקר בפריז. עובדת היותו פסל התבטאה במבניו, שהם פיסוליים. וכן בעיצובי דלתות אימאייל ושטיחי קיר. מוטיב נוסף הוא הטיח הלבן שראה בסיוריו באיטליה, המון קווים מעוגלים וחצאי אליפסות. נקודה נוספת המאפיינת אותו היא בנינים על עמודים, מה שמונע ספיגת לחות מהאדמה. גם לחלונות מעניק תשומת לב על ידי צידוד בחלונות אופקיים. לכל רוחב הקיר.- מעין סטריפ חלונות. דוגמא לבנין זה- ביתן הרוח החדשה, פאריז. אחת ההצלחות הגדולות של אדריכל לה קורבוזייה היא תכנון העיר צ'אנדיגאר, הודו.